החלטה בתיק ת"א 14 - 2 - 54390

1.       בקשה למתן סעד זמני, בגדרה עותר המבקש "להורות כי על הנתבע לפנות את קומת הקרקע מייד ולאלתר ולאפשר לתובע לנהוג בדירה מנהג של בעלים, לכל דבר ועניין, ולתת צו מניעה זמני לסילוק ידו של הנתבע מס' 1 מהדירה [ב]קומת הקרקע".

2.       התובע והנתבע הם אחים, תושבי הישוב שעב, ושניהם מתגוררים בבניין הבנוי ב"שטחו הבנוי" של הישוב, שעל פי הנטען אינו מסומן במספרי גוש וחלקה, במגרש הידוע כמגרש מס' 517. התובע מתגורר בקומה הראשונה של הבנין והנתבע מתגורר בקומה השניה.

3.       התובע טוען, כי בשנת 1983 קיבל רשות מאביהם של הצדדים לבנות את דירתו על המקרקעין, והוא אכן בנה את דירתו מעל קומת עמודים פתוחה. לימים בנה הנתבע את דירתו מעל דירת התובע.

          התובע טוען, כי בשלב מסוים סגר, מכספו ומכספו בלבד, את קומת העמודים והפך אותה לדירה. בתאריך 1.10.2006 לאחר פטירת אביהם של הצדדים (שנפטר בתאריך 18.2.1987), אמם של הצדדים, כמו גם כל יתר האחים למעט הנתבע, הכירו בכך שהדירה בקומת העמודים היא דירתו של התובע.

4.       התובע מוסיף וטוען בבקשתו, כי לבקשת הנתבע, ובהסכמת כל האחים, "אפשרו האחים לנתבע להחזיק בקומת הקרקע על מנת לנהל בה עסק לפרנסתו, וזאת לתקופה מוגבלת". והנה, עתה, התובע זקוק לדירה שבקומת העמודים כדי לשכן בה את בנו העומד להתחתן, מסרב הנתבע לפנותה ולמסור לו את ההחזקה בה.

          על כן, בתביעה העיקרית עותר התובע לכך שיוצהר כי הוא הבעלים של הדירה בקומת הקרקע, ויינתן צו האוסר על הנתבע להחזיק בה ולהשתמש בה.

          אציין, כי בישיבה שהתקיימה בתאריך 3.3.2014 טען התובע כי יש לו "טאבו", וכי יצרף את הנסח (עמ' 1 לפרוטוקול). בעקבות דברים אלה הורתי לתובע להמציא העתק מהנסח לבית המשפט ולבא כוח הנתבע. עד עתה לא הומצא נסח שכזה, ולא ברור האם טענת התובע הייתה אמת אם לאו.

5.       הנתבע לא התייצב לדיונים שנקבעו, ומפי בא כוחו למדתי לדעת כי מצב בריאותו אינו תקין, ואינו מאפשר לו להתייצב לדיונים. אציין, כי בתאריך 3.3.2013 קבעתי הבקשה לדיון במעמד הצדדים, ונעתרתי לבקשת בא כוח הנתבע לדחות את הדיון, ואולם, לצד דחיית הדיון ניתן צו מניעה זמני, האוסר על הנתבע לבצע עבודות כלשהן בקומת הקרקע של הבניין.

מכל מקום, לעומת טענות בא כוח התובע, טען בא כוח הנתבע, וטענותיו לא נתמכו בתצהיר מטעם הנתבע, כי הנתבע היה זה שבנה את הבניין, לרבות דירת מגוריו של התובע, וזאת כדי לקבל זכויות בקומת העמודים. לטענת בא כוח הנתבע, הנתבע תופס רק מחצית משטח קומת העמודים, ואין לו כל התנגדות שהתובע יתפוס החזקה ייחודית במחצית השניה, ויכשיר אותה לצורך מגורי בנו.

6.       מפי הצדדים למדתי, כי כיום אשת הנתבע משתמשת בדירה שבקומת הקרקע, שם היא מנהלת מספרה.

7.       לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה, ולהלן אפרט נימוקי:

(א)     בשלב העכשווי בית המשפט אינו נכנס לעובי הקורה, והשאלה העומדת לדיון היא השאלה, האם יש מקום ליתן צו מניעה זמני, כדי להקפיא את המצב הקיים עד למתן פסק דין בהליך העיקרי.

(ב)      בבקשתו עותר התובע למעשה לשנות את המצב הקיים, דהיינו, להורות לנתבע (ולמעשה לאשתו, שלא נתבעה) לפנות את קומת העמודים, על מנת שזו תישאר פנויה עד אשר יינתן פסק דין בהליך העיקרי.

(ג)      מבלי לגרוע דבר מטענותיו של התובע בדבר זכותו בקומת הקרקע של הבניין, לא מצאתי כי יש הצדקה לשנות את המצב הקיים היום ולהורות לנתבע ולאשתו, לפנות את קומת הקרקע קודם שזכויות הצדדים בקומת הקרקע התלבנו כראוי. החזקת הנתבע בקומת העמודים אינה יוצרת מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לשנותו וכאשר יינתן פסק דין המכיר בזכות הבעלות של התובע בקומת הקרקע.

(ד)      לא נעלם מעיני המסמך שנחתם על ידי אמם של הצדדים וכל יתר האחים, למעט הנתבע, המכיר בזכות הבעלות של התובע בקומת הקרקע. העובדה שהאחים הכירו בזכות הבעלות של התובע בקרקע, היא אחת מהראיות שיהיה על בית המשפט לשקול בעת שידון בתיק העיקרי. בשלב העכשווי, לא ניתן לקבוע לכאורה, שהמסמך שנחתם על ידי כל האחים, למעט הנתבע, מחייב את הנתבע ומנשל אותו לכאורה מכל זכות בקומת הקרקע, עד כי יש הצדקה למתן סעד זמני. אוסיף, שגם אם תתקבל טענת התובע, כי הוא היה זה שבנה מכספו את הדירה שבקומת הקרקע, אין הדבר מבטיח שייקבע שהוא הבעלים של קומת הקרקע, ונזכור, שעל המקרקעין בנוי בניין ובו שתי דירות מגורים, שאחת מהן מוחזקת על ידי הנתבע.

(ה)     עם זאת, הנני מוצא מקום ליתן צו אשר ימנע ביצוע עבודות כלשהן בקומת הקרקע.

8.       אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני דוחה את הבקשה.

(ב)      בשלב זה אין צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.